פש"ר 28279-11-13

תקציר

בית המשפט מצא כי פהמי הסכים לסייע לאחיו הבכור עלי, שהיה במצוקה כלכלית, באמצעות השתלטות על חברותיו של עלי שהיו בחובות. פהמי התחייב להסדיר את חובות החברות, בעיקר אלה בערבות אישית של עלי, מבלי להגביל את הסכום ל-8 מיליון שקל. בתמורה, פהמי היה אמור לקבל אדמות ומניות מעלי, וכך עשה. עם זאת, פהמי לא הצליח לפרוע את כל החובות שנטל על עצמו לשלם. בית המשפט מצא כי גם אם ההסכם הראשוני הוגבל לחובות של 8 מיליון שקל, פהמי ידע לפני העברת המניות והנדל"ן כי החובות גבוהים יותר. למרות זאת, פהמי קיבל תמורה בדמות נדל"ן ומניות החברה. לפיכך, נדחתה טענתו כי היה חייב להסדיר חובות של עד 8 מיליון שקל בלבד. עוד קבע בית המשפט כי עלי מילא את חלקו בעסקה בכך שהעביר קרקעות ומניות לפהמי ללא כל תמורה. מנגד, פהמי לא מילא את חלקו, ולראיה העובדה שעדיין תלויות ועומדות נגד עלי תביעות חוב בגין חובות החברות, שפהמי התחייב לשלם. בית המשפט קבע כי פהמי פרע חובות בסך 2.8 מיליון שקל בלבד, למרות שהפיק תועלת מהשימוש בנכס. סכום זה לא כלל את דמי השימוש, שהביאו את הסכום הכולל ל-1,225,000 ₪. גם אם ההסכם הוגבל ל-8 מיליון שקל, פהמי עדיין לא עמד בהתחייבות זו. מאחר שלא התבקשה בקשה אכיפה ולא היו נסיבות חריגות, בית המשפט לא הורה על כך. במקום זאת, היא העניקה לפהמי ארכה של 60 יום למלא את ההסכם ולשלם את יתרת החובות. בית המשפט גם הורה לנאמן לפעול בנוגע לנכסיו הקיימים של עלי ולכנס אסיפת נושים לאישור הסדר פשרה אפשרי. עוד צוין בפסק הדין כי ערעורו של פהמי על דחיית תביעת החוב שלו התקבל, והיה מקום לאשר את התביעה בסכום של 2.8 מיליון שקל בניכוי דמי השימוש. לבסוף, בית המשפט הורה על השבת קרקעות ומניות בבעלות פרטית לעלי, והתיר לנאמן לפרק את השותפות ולמכור את חלקו של עלי לאחר ההשבה.