ה"פ 59698-01-18

תקציר

המבקשת, רשות מקומית, ביקשה להטיל עיקול על פיסת מקרקעין לצורך הסדר חוב שחב המשיב מס' 1, מר סיבוני, לפי פקודת המסים (גבייה). מר סיבוני טען כי הנכס המדובר אינו שלו אלא מוחזק בנאמנות עבור אמו, המשיבה מס' 5, ולכן לא ניתן לעקל אותו. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה מי מחזיק בבעלות על הנכס. המבקש הציג ראיות לפיהן מר סיבוני רכש את הנכס, הציג עצמו כבעלים והשכיר אותו ככזה. מר סיבוני ואמו, בתצהיריהם, טענו כי רכש את הנכס בנאמנות עבור אמו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי מר סיבוני לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של הסכם נאמנות. בית המשפט ציין כי הסכמי נאמנות חייבים להיות מוכחים על ידי ראיות מוצקות, אשר מר סיבוני לא הצליח לספק. בנוסף, בית המשפט מצא כי טענותיהם של מר סיבוני ואמו לא היו עקביות לאורך זמן, ומהימנותן נפגעה בשל הצהרותיהם ומעשיהם הקודמים בנוגע לנכס. גם לתצהירה של האם, שתמך בטענתו של מר סיבוני, ניתן משקל מינימלי בשל אי התייצבותה לחקירה נגדית, גילה המתקדם ודיווחה על ירידה קוגניטיבית. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי טענותיו של מר סיבוני בעניין הנאמנות חסרות שחר והורה על רישומו כבעלים של הנכס. מר סיבוני חויב לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 12,000 ₪.