רע"פ 28122-02-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על ביצוע צו הריסה לבניין. בית המשפט המוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה אינו ערכאת הערעור אלא הערכאה האחרונה שדנה בעניין באופן פרוצדורלי, במקרה זה בית המשפט לעניינים מקומיים או בית משפט השלום. המשיב טען כי לא עלה בידו להוכיח זיקה לנכס, אך טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט מאחר שהמדינה לא ערערה על ההחלטה הקודמת שדחתה טענה זו. שאלת המחלוקת העיקרית הייתה האם המשיב עמד בתנאים למתן ארכה לביצוע צו ההריסה כמפורט בסעיף 254י לחוק. בית המשפט מצא כי המשיב לא הוכיח נסיבות חריגות או טעמים מיוחדים המצדיקים עיכוב בביצוע הצו. כמו כן, נמצא כי העבודות על המבנה נמשכו גם לאחר הוצאת הצו, דבר המהווה הפרה המונעת דחיית ביצוע על פי החוק. עוד ציין בית המשפט כי המשיב לא הגיע להליך בידיים נקיות, שכן הם המשיכו בפעילות הבנייה ואף השתלטו על המבנה ללא היתר, דבר המעידה על חוסר כיבוד הצווים. כתוצאה מכך, נעתר בית המשפט לבקשת המדינה למתן רשות ערעור, וההחלטות הקודמות שהעניקו למשיב ארכה בוטלו. צו ההריסה יבוצע כעת בתוך 60 יום מיום 8.5.2022.