ע"א 5694/94

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על שתי צוואות שהותירה אחריה אם שנפטרה. הצוואה הראשונה, משנת 1984, הורישה את הדירה למשיבה (בנה) ואת יתרת רכושה שווה בשווה לארבעת ילדיה. הצוואה השנייה, משנת 1990, קבעה כי כל הצוואות הקודמות בטלות ומבוטלות וקבעה הוראות לגבי הנכס, אך לא פירטה את הנהנים. בית המשפט המחוזי הורה על קיום הצוואה הראשונה ודחה את השנייה, עליה הוגש ערעור. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והסכים כי הצוואה השנייה בטלה לפי סעיף 33 לחוק הירושה מאחר שלא ביטאה את כוונותיו של המנוח. יתר על כן, מאחר שהוראותיה המהותיות של הצוואה השנייה לא היו מובנות, גם צו הביטול ביחס לצוואה הראשונה בטל. בית המשפט דן גם בסוגיית הביטול החלקי והדגיש את עקרון ההפרדה, המאפשר הפרדה בין חלק תקף לחלק פסול בחוזה או בצוואה. עם זאת, במקרה זה, צו הביטול היה קשור באופן בלתי נפרד להוראות הלא ברורות, וביטולו יביא להסדר בלתי רצוי בחוק ולא בצוואה המיועדת. השופט טירקל הציע לדחות את הערעור והורה למערער לשאת בהוצאות הערעור של המשיב בסך 5,000 ₪. השופטת שטרסברג-כהן והשופטת צ.א. טל הסכימו עם פסק הדין.