עב"ל 21355-12-15

תקציר

בבחינת המקרה, החליט בית הדין לדחות את הערעור בעניין ההכרה בפגיעה בעבודה על בסיס עקרון המיקרוטראומה. בית הדין בחן האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין ליקוי הצוואר שלו, מהו אופיו של מנגנון הפגיעה ובאיזו מידה תנאי העבודה תרמו לירידת הערך. המומחה הרפואי הממונה, ד"ר אברהם ששון, הגיע למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי, וזיהה את מצבו של המערער כמחלת דיסק ניוונית שאינה קשורה לעבודתו או לתאונה כלשהי משנת 1987. חרף טענותיו של המערער כי מצבו הוחמר עקב תנודות ותנועות הקשורות לעבודה, ד"ר ששון טען כי גורמים אלה לא שינו את חוות דעתו. גם טענת המערער בדבר חוסר עקביות ביישום חוות דעת מומחה במקרים דומים נדחתה, שכן כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הספציפיות, שהיו שונות מהותית במקרה זה. בית הדין אישר את תוקפה של הערכת המומחה של ד"ר ששון, וחיזק את העובדה שחוות דעתו הייתה מבוססת מבחינה מקצועית ועובדתית, ולא נמצאה סיבה מוצדקת למנות מומחה נוסף או להמשיך בחקירה. משכך, דחה בית המשפט את הערעור, וחייב את המערערת לשאת בהוצאות בסך 4,000 ₪, שנמסרו בכתב בשל היעדרות הצדדים.