דב"ע נז/115 - 3

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי הרשות, מערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר, לפיה עובד שפוטר בגין הודאה בעבירות פליליות, זכאי לגלות מידע מהבנק על עובדים אחרים שעזבו את החברה בנסיבות דומות. בית הדין האזורי פסק לטובת העובד, בקובעו כי הוא יכול להציג ראיות לנוהג של הבנק להוכחת טענותיו, והורה לבנק למסור לעורך דינו של העובד רשימת שמות של עובדים שפוטרו לפי סעיף 95 לחוקת העבודה – אותו סעיף שבמסגרתו פוטר העובד – תוך פירוט תפקידיהם, המעשים המיוחסים להם, ופיצויי הפיטורים שקיבלו. בערעור נטען כי יש לכלול גם עובדים החשודים בעבירות דומות, גם אם לא פוטרו לפי סעיף 95, ואילו הבנק גורס כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר היא החלטה פרוצדורלית שצריכה לעמוד. דעת הרוב של בית המשפט מסכימה עם עמדת הבנק, דוחה את הערעור ומדגישה כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר היא פרוצדורלית ואין לפסול אותה אלא במקרים חריגים. בנוסף, התביעה ורשימות החברות שהציג העובד בעקבותיה התמקדו בעובדים שפוטרו לפי סעיף 95, כלומר ההחלטה צריכה להיות מוגבלת בהיקפה. השופט אגמון חולק בכבוד על דעת הרוב, וטוען כי הגבלת המידע למקרים לפי סעיף 95 אינה צודקת, וכי על הבנק לחשוף את כל המקרים האחרונים שבהם הגיע להסדרים כספיים.