ע"ע 32995-02-16

תקציר

במקרה זה, בחן בית הדין הארצי לעבודה את יישומו של עקרון "הרמת מסך התאגיד", כפי שהותוו בחוק החברות, אשר בדרך כלל מגן על זהותה המשפטית הנפרדת של חברה מבעלי מניותיה, ובכך מבטיח אחריות מוגבלת. על פי סעיף 6 לחוק החברות, ניתן להסיר מסך זה במקרים חריגים בהם הוא נתפס כצודק וראוי, במיוחד אם נעשה שימוש לרעה בזהותה הנפרדת של החברה כדי להונות או לקפח נושים. במקרה זה, בית הדין האזורי מצא תחילה כי המערער ניהל מספר חברות בתמהיל של כספים אישיים ותאגידיים, היה אחראי בלעדי על ההחלטות, והיה בעל השליטה. ניהול זה הוביל לחוסר יציבות כלכלית, ופגע ביכולת לשלם פיצויי פיטורים למשיב, שפוטר. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי הרמת המסך אינה מוצדקת, וציין כי גם המשיבה נהנתה משיטות ניהול אלה בכך שקיבלה שכר מופרז והטבות אחרות, למרות תרומה מינימלית לחברות. כמו כן, נקבע כי לא נעשה שימוש לרעה בחברה לביצוע תרמית או הפרת זכויות נושים, ואף לא נמצאו ראיות לנטילת סיכונים בלתי סבירים בפעילות החברות. בסופו של דבר, ערעורו של המערער התקבל, תוך שהוא פוטר אותו מאחריות אישית לחובות החברה, ונפסק כי המשיב, שהפיק רווחים ניכרים ממשאבי החברה, אינו יכול להצדיק את הרמת המסך על בסיס חוסר תום לב. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים והמערער חויב בהוצאות משפט.