ע"א 832/13

תקציר

הכרעת הדין כוללת קבלה חלקית של ערעור ודחיית ערעור שכנגד שעניינו פיצוי בגין קרקע שהופקעה. בית המשפט קבע כי יש לחשב את הפיצוי על פי שוויו של חלק מסוים מהחלקה ולא על פי חלק בלתי מוגדר, בהתאם לפסיקות קודמות לפיהן כאשר מקרקעין נתפסים מבעלים משותפים, יש להעריך אותם כאילו מבעלים יחיד. בית המשפט הדגיש את עקרון השבת המצב לקדמותו, ולא מצא כל חריגה מעיקרון זה בפיצוי לפי ערכו של חלק מסוים. עוד צוין כי רשויות השלטון מחויבות לפצות באופן הוגן בעת הפקעת קרקעות, דבר המשקף את זכות הקניין החוקתית. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענות בדבר עסקאות שהתרחשו לאחר ההפקעה, וקבע כי אלה אינן משקפות נאמנה את שווי הקרקע בשל הציפייה להפקעה העלולה להוריד מחירים. יתר על כן, בית המשפט דחה את הערעורים הנוגעים לפיצוי בגין נזקים לקרקע שנותרה והתאים את הערכת השווי לשווי השוק המשוער של הקרקע המופקעת. היא טענה כי בעלי חלקות קטנות יותר נפגעו יותר מבעלי מגרשים גדולים יותר ויש לפצות אותם בהתאם. פסק הדין התייחס גם לסוגיות פרוצדורליות הנוגעות להוצאות הקשורות להפקעה, כגון מס רווחי הון, שכר טרחת שמאי מקרקעין ושכר טרחת עורך דין, ובסופו של דבר קבע כי עלויות מסוימות מוטלות על המערערים. בית המשפט פסק פיצויים והוצאות, תוך שימת דגש על הגינות ושמירה על האיזון המגן של זכויות הקניין על פי הדין הישראלי. התיק הסתיים בהכרעה לטובת המערערים, תוך קביעת מבני פיצוי מפורטים והכרה בהשלכות הרחבות יותר על זכויות הקניין וצרכי הציבור.