בג"צ 446/12

תקציר

בפסק הדין שניתן החליט בית המשפט לדחות את העתירה נגד החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1254, שעניינה הקצאת קרקע חקלאית למתקנים סולאריים. העותרים, בהם האגודה לצדק חלוקתי ומגור אחזקות, טענו כי הוראות המעבר של ההחלטה מעדיפות באופן בלתי הוגן יישובים חקלאיים ויזמים פרטיים, חותרות תחת הצדק החלוקתי ומנוגדות להחלטות ממשלה קודמות. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטה 1254 תיקנה למעשה הסדרים קודמים שהיטיבו באופן לא מידתי עם קהילות ויזמים אלה. בית המשפט ציין כי החלטה 1254 שינתה את התנאים להקצאת קרקעות, בהתאם לעקרונות הצדק החלוקתי בכך שביטלה הנחות בשטח ואסרה על חכירת משנה לגורמים פרטיים. שיקולים של אינטרס הסתמכות נחשבו סבירים בהגנה על גופים שכבר השקיעו על בסיס מדיניות קודמת. אף שהכיר במרחב לשיפור הפרקטיקות המינהליות, נוכח טעויות מדיניות בעבר, תמך בית המשפט בהוראות המעבר של ההחלטה כמאזנות כראוי בין אינטרסים ציבוריים לאינטרסים של הסתמכות. לפיכך נדחו העתירות, תוך הטלת השלכות כספיות נקודתיות על העותרים. פסק הדין הכיר במורכבות הרחבה יותר בניהול קרקעות המדינה, תוך שימת דגש על הנוף החברתי-כלכלי המתפתח ועל תפקידה של המדינה בהבטחת חלוקת משאבים הוגנת תוך התאמה לשינויים.