ד"מ 13304-09-20

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה להפרת זכויות בעבודה שהגיש תובע נגד שני נתבעים. הנתבעת הראשונה טענה כי התובעת לא הייתה עובדת שלהם אלא עבדה אצל הנתבעת השנייה, חברת כוח אדם שסיפקה עובדים לנתבעת הראשונה. הנתבעת השנייה הודתה כי העסיקה את התובעת במשך שתי תקופות אך חלקה על רבות מטענות התובע. בית הדין בחן את מערכת היחסים בין הצדדים, בהתחשב בדיני העבודה ובמבחנים לזיהוי המעסיק בתוכניות העסקה מורכבות. נמצא כי התובע אכן הועסק על ידי הנתבע השני במשך שתי תקופות, והנתבעת הראשונה לא הייתה מעסיקתו. בית הדין התייחס לטענות שונות של התובעת, לרבות פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת על התפטרות ופיטורים, פדיון חופשות, גמול שעות נוספות והודעות לעובדים. בית המשפט פסק לטובת התובע בחלק מהתביעות והורה לנתבע השני לשלם לתובע סכומים מסוימים בגין הפרת זכויותיו התעסוקתיות, לרבות פיצויים והפרשי פנסיה, דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה שנתית ופיצוי בגין אי מסירת הודעות בשפה המובנת לו. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבע השני דמי הודעה. בנוסף, פסק בית המשפט את הוצאות התובע ושני הנתבעים, פסק לתובע חלק מהוצאותיו והפחית את ההוצאות שנפסקו לנתבעים הראשון והשני עקב דחיית חלק מתביעותיהם. בסיכומו של דבר, פסק דין זה קיבל חלקית את טענות התובע, והורה לנתבע השני לשלם תשלומים מסוימים לתובע תוך פסיקת פיצוי הוצאות חלקי לנתבעים.