ע"פ 2358/06

תקציר

בישראל במהלך שנות ה-2000 הורשע המערער בעבירות מין חמורות, מרמה והתחזות, שבמרכזן הוצג במרמה כפקיד בכיר במשרד השיכון. הוא ניצל נשים במצבי דיור קשים, והבטיח להן דירות תמורת יחסי מין. הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ונגזרו עליו 12 שנות מאסר, מתוכן 10 שנים משמעותיות. ערעורו ערער על הרשעה זו, והתמקד בשלושה אישומי אונס ובחומרת עונשו. האירועים בין השנים 2000 ל-2004 כללו 13 אישומים בגין התנהגות במרמה; קורבנותיו היו לעתים קרובות נשים נואשות. הערעור דן בשאלה המשפטית הקריטית של הסכמה שהושגה במרמה. בשני מקרים מצא בית המשפט כי איומים וטקטיקות כפייה בהן נקט המערער שוללים הסכמה חופשית, ומאשר הרשעה באונס לפי סעיף 345(א)(1). במקרה אחר, עסק בית המשפט בסוגיה השנויה במחלוקת של אונס במרמה באשר ל"מהות העושה", והגיע למסקנה כי זהותו המזויפת של המערער – המורכבת מאישיות מלאה ומפוברקת – עולה כדי אונס במרמה לפי סעיף 345(א)(2). פרספקטיבות השוואתיות ומשפטיות יהודיות הדגישו השקפות מנוגדות בנוגע למרמה ולהסכמה, ובסופו של דבר אישרו את הרשעותיו של המערער. הדיון הדגיש את חוסר ההלימה בין הצדק לבין ניצול האמון המערכתי של המערער ושל אנשים פגיעים. בית המשפט דחה הן את הערעור על ההרשעה והן את גזר הדין, תוך שהוא מדגיש את התנהגותו המוסרית החמורה של המערער ואת ניצולו בתוך קיפוח חברתי, וקרא להתבוננות פנימית בתוך מערכות ציבוריות.