ע"ר 39012-03-24

תקציר

במקרה ערעור זה, ההחלטה הנדונה מתייחסת לקביעת ערבות ללמעלה מ-120 תובעים המעורבים בתביעות בתחום דיני העבודה. פסק הדין הראשוני פטר 22 עובדים מהפקדת ערבות, שכן הם הוכיחו די הצורך את יחסי העבודה שלהם עם המערערת באמצעות קבלני כוח אדם, מה שעורר את הערעור על סכום הערבות שהוטל על היתרה. הרשם קבע ערבות מופחתת בסך 1,000 ₪ לכל משיב, תוך איזון בין הגישה לצדק לבין הגנה על המערער מפני מצוקה כלכלית בשל טענות שעלולות להיות חסרות תוחלת. המערערים טענו כי איחוד תיקים אינו צריך לדלל את הביקורת הפרטנית, תוך הדגשת ההוצאות הבלתי מידתיות ביחס לערבות הזעומה שהוטלה. מנגד, המשיבים סברו כי הערבות מופרזת בהתחשב באופי האחיד של טענותיהם נגד נאשם יחיד, תוך הדגשת חסרונותיהם הסוציו-אקונומיים והגשת ראיות משמעותית. למרות טענות אלה, אישר בית המשפט לערעורים את החלטת הרשם, ולא מצא עילה יוצאת דופן המצדיקה התערבות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הראיות אינן מבססות את טענות עובדי כל הקבוצות, מה שמחייב שחרור בערבות, למעט 22 העובדים המפוטרים. היא גם אישרה את מידתיות הערבות בסך 1,000 ש"ח, בהתחשב בהקשר הפרוצדורלי, תוך שמירה על הגישה המשפטית תוך הבטחה שהמערער לא יישא בהוצאות מופרזות – ובסופו של דבר דחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, חייבה את ההפקדה בתוך 14 יום, והורתה למערער לכסות את הוצאות הערעור.