רע"ב 6956/09

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב ערעוריהם של אסירים ביטחוניים המבקשים זכויות ביקור רחבות יותר מעבר לבני משפחה מדרגה ראשונה. בית המשפט קבע כי בעוד שלאסירים יש מטבעם זכות ליצור קשר עם העולם שמחוץ לכלא, אין הדבר שקול לזכות מוחלטת לביקורים, הנחשבים לזכויות יתר הכפופות למגבלות. מגבלות אלה מוצדקות על ידי הצורך לשמור על סדר הכליאה, משמעת, ובפרט ביטחון המדינה בהתחשב באופי העבירות המבוצעות על ידי אסירים ביטחוניים. בית המשפט מכיר במסגרת הקיימת כסבירה, וקובע כי ההגבלות עולות בקנה אחד עם השמירה על האינטרסים הביטחוניים של המדינה, לרבות מזעור הסיכונים הביטחוניים הנשקפים מתקשורת חיצונית המתאפשרת באמצעות ביקורים. חלק מכריע בפסק הדין עוסק בפרשנותו של תנאי ספציפי בפקודת האסירים הביטחוניים, שעניינו ניתוק קשריו של אסיר עם ארגונים עוינים – תנאי מוקדם להסרת הגבלות הביקורים. בית המשפט מכיר בצורך בבחינה מחודשת של מצבם של המבקשים על פי הנחיות אלה ומדגיש את הצורך בראיות מהותיות ולא בחזקות או בסיווגים מינהליים. הדו"ח מדגיש את חשיבות האיזון בין זכויות האסיר לבין שיקולי ביטחון המדינה, ומגיע למסקנה כי על מערכת הביטחון לבחון מחדש את עניינם של המבקשים על בסיס הקריטריונים המתוקנים, תוך התמקדות בשאלה האם התרחש ניתוק אמיתי של קשרים עם גורמים עוינים. החלטה זו משקפת גישה רבת ניואנסים המאזנת בין זכויות הפרט לבין ציווי הביטחון הקולקטיבי.