סע"ש 30435-03-19

תקציר

התובעת, שמוצאה מתאילנד, עבדה אצל הנתבעת כגננת בין השנים 2015-2019. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בגין הטבות תעסוקה שונות כגון הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין ימי חופשה שלא נוצלו, הפרשות לקרן השתלמות ודמי הבראה. עוד טענה כי הנתבע הפלה אותה לרעה על רקע מוצאה, ולכן היא זכאית לפיצוי ללא צורך בהוכחת נזקים, כפי שנקבע בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעת לשלם 12,798 ₪ הפרשות לפנסיה, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין. סכום זה נמוך משמעותית מ-148,669 ₪ שתבעה התובעת. התביעה לקרן השתלמות ולאפליה נדחתה. השופט לא מצא ראיות לאפליה נגד התובעת בשל מוצאה התאילנדי. גרסת הנתבעת לאירועים הועדפה, ממנה עולה כי התובעת לא סבלה מיחס בלתי שוויוני בהשוואה לעמיתיה. עוד ציינה השופטת כי בעלה של התובעת היה מעורב באופן פעיל בענייניה והבטיח כי היא תקבל את זכויותיה, כך שלא סביר שהתובעת נוצלה בשל חוסר ידיעתה בדין הישראלי. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים אינם רשאים לנכות מהתובעת סכום התואם לתקופת הודעה מוקדמת חלקית טרם התפטרותה משום שלא הוכיחו את טענתם כי התובעת מסרה הודעה חלקית בלבד. התביעה נגד הנתבעת השנייה, בעלת מניות בחברה שהעסיקה את התובעת, נדחתה מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבע היה מעסיקה הישיר או כי יש להסיר את מסך התאגיד. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ותישלח אליהם.