ע"פ 6733-12-08

תקציר

מדובר בערעור על שני פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט השלום בחיפה, שניהם נוגעים לעבירות מס. בפסק הדין הראשון הורשע המערער, שהיה דירקטור בחברה שבנתה חמישים יחידות דיור, במספר סעיפים של אי העברת מסים שנוכתו מתשלומי עובדים ואי הגשת דוחות רווח והפסד לשנים 2001-2003. פסק הדין השני הרשיע את המערער, יחד עם החברה ומערער נוסף, באי הגשת דוחות מס ערך מוסף במועד. הרקע לעבירות אלה נוגע לקשיים הפיננסיים של החברה וסירוב הבנק, שליווה כלכלית את הפרויקט, לאשר תשלומי מס. המערער טען, כי מאחר שהבנק שלט בכספי החברה, העבירות לא היו באשמתו. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי החברה, וכפועל יוצא מכך המערערת כדירקטור בה, אחראים לתשלום מסים על פי הסכם הממון בין החברה לבין הבנק. זאת ועוד, סירובו של הבנק לשלם את המסים לא היה מוצדק, והמערערת לא נקטה פעולה מספקת כדי לאלץ את הבנק לבצע את התשלומים. עוד טען המערער כי העונש חמור יתר על המידה, אך בית המשפט דחה גם טענה זו וציין כי עבירות מס זוכות בדרך כלל ליחס מחמיר ויש להתחשב בהיבט ההרתעתי בגזר הדין. בית המשפט קבע כי העונש מידתי ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות, ולכן דחה את הערעור, הן לגבי ההרשעה והן לגבי גזר הדין. השופט א' אימפריאל כתב את פסק הדין, עליו הסכימו השופט ר' שפירא והשופט עודד גרשון.