ב"ש 21782/06

תקציר

המערער ערער על החלטת בית משפט השלום להאריך את מעצרו עד תום משפטו באשמת סחר בסמים. הערעור התבסס על הטענה כי הערכאה הנמוכה יותר לא נתנה דעתה לעובדה שהמערער הוחזק במעצר שלא כדין תקופה ממושכת ולאחר מכן שוחרר בערבות, וכי המדינה לא הצדיקה את מעצרו מחדש. עוד נטען בערר כי לא כובדה זכותו של המערער לקבל חומרי חקירה ורשימת חומרי חקירה. משכך, טען המשיב כי העיכובים בהמצאת תעודת סודיות הם הליך רגיל ואין בהם כדי להביא לשחרורו של המערער. עוד נטען, כי בקשותיו של המערער לגילוי חומרי חקירה גרמו לעיכובים ויש לראות בהן חלק מהמשפט העיקרי ולא מדיון המעצר. השופט פתח וציין כי לנאשם יש זכות לקבל חומרי חקירה ורשימה של חומרים כאלה בעת הגשת כתב אישום, וכי הימנעותה של המדינה ממסירת תעודת סודיות במועד אינה ראויה. השופט מתח ביקורת על טיפולה של הערכאה הנמוכה יותר בתיק, ובמיוחד על הימנעותה מלהכיר במעצרו הבלתי חוקי של המערער ובשחרורו בערבות לאחר מכן, שהיוו גורם מכריע בהחלטות על מעצר. עוד הדגישה השופטת כי בקשת המדינה למעצר חוזר הייתה שגויה מבחינה פרוצדורלית ולא התייחסה לעובדות החדשות שהתגלו. זאת ועוד, דחתה השופטת את טענות המשיב בנוגע לפרשנותו של סעיף 21(ד) לחוק המעצרים. בסופו של דבר, פסק השופט לטובת המערער וקבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין מעצרו של המערער בטלה. המערער היה אמור להשתחרר בתנאים שנקבעו בפסק הדין הקודם. עוד המליצה השופטת לאסור על המערער לצאת ממקום מגוריו במסגרת תנאי הערבות, וציינה כי המשיב יכול להגיש בקשה לעיון חוזר בכל עת. ההחלטה ניתנה בנוכחות שני הצדדים ביום 18.10.06.