בש"א 2998/20

תקציר

פסק הדין מאפשר את הערעור, תוך הדגשת המסגרת הפרוצדורלית בדבר הבאת ראיות נוספות לערכאות ערעור. על פי תקנה 457(א), לא ניתן להביא ראיות שלא התקבלו על ידי בית המשפט הפרוצדורלי בערעורים ללא רשות, אך אם בית המשפט הקודם סבר כי ראיות הכרחיות אינן קבילות, עדיין יכול המערער להתייחס אליהן בעת הגשת ערעור. בית המשפט מדגיש את חשיבותה של שמירה על זכות הערעור המהותית, החיונית לתיקון טעויות בערכאות נמוכות יותר ולסיוע לעשיית צדק, לצד שיטות פרוצדורליות שאין בהן כדי לפגוע בזכות זו. ההחלטה מבחינה בין הצגת ראיה חדשה, שהיא אסורה, לבין הפניה לראיות שנדחו, המותרת, תוך הדגשת הבחנה זו לשם שמירה על זכויות המערער. ההחלטה מציינת גם תיקונים לפי תקנה 144 לתקנות החדשות, המתמקדת בראיה חדשה בלבד, המחייבת אישור להצגתה, ובכך מאשרת את המותר להפנות לראיות שנדחו בעבר. משכך, הערעור מתקבל, ובכך הופך את החלטת הרשם להחריג את ההתייחסות למסמך שבערעור, ומאפשר למערערים להגיש הודעת ערעור מתוקנת. המשיב מחויב לכסות את הוצאות המערערים.