בג"צ 5752/17

תקציר

יש לדחות את העתירה, שעניינה החלטת הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום בתיק פלילי. ההחלטה שלא להעמיד אדם לדין מבוססת על שני תנאים הקבועים בסעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי. ראשית, על התובע להאמין כי יש די ראיות כדי להגיש כתב אישום. שנית, על התובע לשקול את נסיבות המקרה והאם הוא מתאים להעמדה לדין. במקרה זה, החלטת התובע שלא להעמיד לדין הייתה סבירה והתבססה על מכלול השיקולים הרלוונטיים. עוד נמצא כי היא נתנה משקל ראוי לכל אחד מהם. הראיות נבחנו על ידי מספר גורמים מקצועיים, בהם פרקליטות מחוז חיפה ופרקליטות המדינה, שהגיעו למסקנה כי אין סיכוי סביר להרשעה. העותר לא הוכיח כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת רשויות התביעה. בית המשפט מכיר אמנם במצבו הנפשי של העותר, אך אין בכך כדי לשנות את תוצאת התיק הפלילי. עם זאת, העותר שומר לעצמו את הזכות להגיש תביעה אזרחית ולתבוע פיצויים. לפיכך, העתירה נדחית, וכל צד יישא בהוצאותיו.