בג"צ 571/89

תקציר

השופט אור נתן את פסק הדין בתיק שהגיש עותר נגד המשיב, שמאי המקרקעין, בגין אי רישומם של העותר כשמאי מקרקעין. העותר ניגש שלוש פעמים לבחינות כדי להפוך לשמאי מקרקעין מורשה ונכשל בכל פעם. העותר טען כי לא הייתה הצדקה לכישלונותיו וכי הפתרונות הנכונים היו מזכים אותו לעבור כל בחינה. זאת ועוד, טען העותר, כי הבוחנים מטעם המשיב הכשילו במכוון את הנבחנים, ובהם הוא עצמו, לצמצם את מספר הנבחנים באופן בלתי סביר ושרירותי, דבר הפוגע בחופש העיסוק שלו. השופט הסכים עם העותר ומצא ראיות להערכה בלתי מוצדקת של תוצאות הבחינה של העותר בשל שיקולים פסולים. עם זאת, לבית המשפט לא הייתה המומחיות להחליט אם היה על העותר לעבור את הבחינות. לפיכך הורו השופטים לצדדים לדון ולמנות בוחן מתאים שיעיין במחברות הבחינות של העותר ויקבע את ציוניו. אם ימצא הבודק כי העותר ראוי לציון של 60 נקודות ומעלה בכל אחת מהבחינות, ייחשב כמי שעבר את בחינת "השומה בפועל" ויירשם בטאבו. כמו כן חויב המשיב לשלם לעותר הוצאות בסך 5,000 ₪. לפסק דינו של השופט אור הצטרפו השופטים ברק ומלץ.