ת"א 10578/06

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב השאלה האם פציעתו של התובע נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. העובדות אינן שנויות במחלוקת; במקום זאת, המחלוקת היא בעיקרה משפטית במהותה. התובע טען כי נפגע בעת פריקת משאית, והגורם המכריע בעניינו הוא האם החל בתהליך הירידה מהרכב בעת פציעתו. הנתבעים, מנגד, טענו כי ירידתה של התובעת כבר החלה. השופט התייחס בהרחבה לפסקי דין קודמים בנושא, שרובם הדגישו כי הגורם המכריע בקביעה האם אירוע מהווה תאונת דרכים הוא כוונת הנפגע. פסקי דין קודמים קבעו כי פציעה מתרחשת במהלך ירידה מרכב אם היא מתרחשת לאחר שהחל תהליך הירידה, גם אם לא הושלם, ואף אם מדובר בירידה לא רצונית. לעומת זאת, חלק מפסקי הדין הדגישו כי הנפגע התכוון לרדת מהאונייה כדי שהאירוע ייחשב לתאונת דרכים. במקרה הנוכחי קבעה השופטת כי מעדותו של התובע עולה כי נפגע בעת פריקת המטען וכי כוונתו בעת האירוע לא הייתה לרדת מהמשאית. לפיכך קבעה השופטת כי התובע לא היה בתהליך ירידה או אפילו הכנה לירידה בעת פציעתו; במקום זאת, הוא עסק בפריקת המטען. משכך, דחתה השופטת את התביעה נגד הנתבע השלישי והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 7,000 ₪. זאת ועוד, מאחר שטענת הנתבעים התמקדה בהבהרת שאלה זו, הורה השופט לנתבעים 1 ו-2 לפצות את התובע בגין ההוצאות שהוצאו. עוד ציינה השופטת כי החלטה בדבר המשך ההליכים בין התובעת לבין נתבעים 1 ו-2 תועבר לבאי כוח הצדדים.