ת"א 20490-05-21

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על סיווג תביעה לצורך חישוב אגרות בית משפט. התובע תבע סעד הצהרתי בעניין הבעלות במניות, וביקש להירשם כבעלים של 25% ממניות הנתבע ללא כל תמורה כספית. הנתבעים טענו כי יש לסווג את התביעה כ"הליך שלא ניתן להעריך את שוויו בכסף", דבר שיביא להוצאות משפט גבוהות יותר. בינתיים, התובע עמד על כך שיש לראות בתביעה "תביעה לסכום קצוב", שיש לה אגרת בית משפט קבועה. השופט פסק לטובת התובע, והגיע למסקנה כי אכן מדובר בהליך שאינו ניתן לביטוי כלכלי, שכן הוא מבקש סעד הצהרתי בלבד. השופטת הדגישה כי השווי הידוע של המניות או הערך הכספי הברור של הסעד המבוקש אינו משפיע על הסיווג. זאת ועוד, השופטת ציינה כי די באינטרס הלגיטימי של התובע לקבל את הסעד ההצהרתי, העומד בפני עצמו, כדי להצדיק את התביעה. התובע גם לא נאלץ לתקן את תביעתו או לשנות את סיווגה לצורכי שכר טרחה. בנוסף, ציינה השופטת כי החלטת התובעים שלא לתבוע סעדים נוספים עלולה לפגוע בהם בעתיד, אך מדובר בסוגיה נפרדת. לבסוף חויבו המבקשים לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪, ביחד ולחוד.