ת"צ 45467-09-15

תקציר

פסק דין זה דן בתנאים בהם ניתן לאשר תובענה ייצוגית בישראל על פי חוק תובענות ייצוגיות, תוך התמקדות בעילת תביעה אישית ובדרישות המפורטות בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. הטענה הראשונה נוגעת לשאלה האם צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר הסיטונאי חל על ענף הביטוח, אולם השופט מוצא כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה בטענה זו, ועל כן היא נדחית. התביעה השנייה נוגעת לגמול שעות נוספות והאם יש לכלול שכר טרחה בקביעת השכר לגמול שעות נוספות. השופט מצדד במשיב וטוען כי הכללת שכר טרחה אינה סבירה ואינה מעשית, וכי גם המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בתביעה זו. התביעה השלישית מתייחסת להפרשי פנסיה עקב החרגת דמי חגים, דמי חופשה ודמי מחלה מהשכר הקובע את תשלומי הפנסיה. השופטת מסכימה חלקית עם המבקשים, וקובעת כי ראוי לכלול דמי חופשה ומחלה, אך נדרשת חקירה עובדתית מעמיקה, מה שהופך את התובענה הייצוגית ללא יעילה ובלתי ראויה. התביעה הרביעית מתייחסת לטענת המבקשים כי המשיב לא ביצע הפרשות לפנסיה לדמי חגים, אולם המבקשים לא הביאו כל ראיה התומכת בכך, ועל כן התביעה נדחית. התביעה האחרונה נוגעת לתשלום שכר במועד, כאשר המבקשים טוענים כי הוא לא שולם במועד. השופט פוסק לטובת המשיב בקובעו כי השכר שולם בהתאם לתקנות, ואין כל הצדקה לטענת המבקשים. משכך, הבקשה לתביעה ייצוגית נדחית במלואה, והמבקשים נדרשים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.