בג"צ 265/68

תקציר

חוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958, קובע כי רק מהנדסים רשומים או אדריכלים רשאים לשאת בתואר מקצועם, בתנאי הרישום הקבועים בחוק. החוק אמנם אינו אוסר על אנשים שאינם רשומים לעסוק במקצוע, אך הוא מסמיך את השר שהממשלה העניקה לו סמכות, להקצות פעילויות בלעדיות לאנשי מקצוע מורשים. מועצה בעלת רוב ממשלתי הוקמה כדי לסייע בתהליך זה. יישום החוק היה מותנה בהגדרת פעילויות ייחודיות על ידי השר לאחר התייעצות עם המועצה. העותרים, אגודת מהנדסים ואדריכלים ומהנדסים ואדריכלים בודדים, ערערו על דחייתה החוזרת ונשנית של קביעה זו על ידי השר, שאפשרה למעשה לכל אדם לעסוק במלאכה. בית המשפט קבע כי סמכותו של השר להקצות פעילויות ייחודיות היא חובה, ולא שיקול דעת. כמו כן, כל צו דחייה אינו תקף, שכן השר לא התייעץ עם המועצה טרם הוצאתו, כנדרש בחוק. בית המשפט הורה לשר לדון בבקשות העותרים לקבלת רישיונות ולקבוע פעילויות ייחודיות ללא דיחוי נוסף, תוך פסיקת הוצאות העותרים. החלטה זו נועדה לקיים את כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק המהנדסים והאדריכלים, להבטיח את הסדרת המקצוע ולהגן על האינטרס הציבורי.