ת"א 23511-10-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לפיצוי המגיע לתובעים בעקבות הפקעת נכסי הנדל"ן שלהם על ידי הנתבעת. המחלוקת העיקרית היא האם הקרקע שימשה כמחצבה, ואם כן, האם שימוש זה חרג מהייעוד התכנוני של הקרקע המיועדת לחקלאות, או שמא מדובר בשימוש תעשייתי המותר על פי התב"ע החלה. בית המשפט קבע כי השימוש במחצבה לא חרג מהייעוד התכנוני של הקרקע, שכן המונח "תעשייה" בתכנית כולל חציבה, ולכן השימוש במחצבה היה חוקי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המחצבה אכן פעלה באישור הוועדה המחוזית, שכן רישיונות הכרייה שהונפקו על ידי פקיד המכרות יצרו חזקה כי התקבלו כל האישורים הנדרשים, והנאשם לא הביא כל ראיה לכך. עוד קבע בית המשפט כי מאחר והתובעים כבר בחרו לקבל פיצוי על פי שווי הנכס - בהתאם לסעיף 12 לפקודת הקרקעות, הם אינם יכולים לשנות את דעתם ולקבל פיצוי לפי סעיף אחר בפקודה. לבסוף, קבע בית המשפט את שווי מקרקעי התובעים נכון למועד ההפקעה הקובע, וקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 14,187.60 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בניכוי הסכום שכבר שולם לתובעים. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 23,400 ₪.