דב"ע מט/97 - 0

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין מחלת נפש ממנה סבל המשיב, נהג אגד, אשר נקבע כי היא תוצאה של מיקרו-טראומות המתרחשות בעבודה. המוסד לביטוח לאומי (המערער) טען כי מחלתו של המשיב נבעה מתהליך הדרגתי של תחלואה וביקש להציג שאלות הבהרה למומחה הרפואי, אשר נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. הערעור מבקש לערער על החלטת הערכאה הנמוכה בשתי חזיתות: האחת, בדבר דחיית בקשת המערער להציג שאלות הבהרה למומחה הרפואי, אשר בית המשפט מוצא כי אינן מוצדקות וחסרון בפסק הדין; שנית, הסתמכות היתר על חוות דעתו של המומחה הרפואי, ד"ר סירוטה, שלא פירט במסקנתו פרטים רפואיים רלוונטיים, גורמים תורשתיים ותופעות שהופיעו לפני שנת 1980. פסק הדין ממשיך ומפרט את עובדות המקרה, הכוללות את טענותיו של המשיב בדבר התנכלות והתנכלות בעבודה בשל דעותיו הפוליטיות, דבר שגרם למצוקה נפשית ולניידות כפויה בין מחלקות. בית הדין האזורי מינה שני מומחים רפואיים, ד"ר מסטר וד"ר סירוטה, שדעותיהם חלוקות באשר לסיבת מחלתו של המשיב. בעוד ד"ר מסטר סבר כי המשיב סובל מהפרעות אישיות, ד"ר סירוטה ייחס את המחלה לתהליכים חברתיים ולאירועים טראומטיים בעבודה. בית משפט קמא צידד בחוות דעתו של ד"ר סירוטה ופסק לטובת המשיב. עם זאת, ערכאת הערעור מוצאת כי בית המשפט המחוזי הסתמך יתר על המידה על חוות דעתו של ד"ר סירוטה, אשר השמיטה פרטים רפואיים קריטיים ולא התייחסה למכלול ההיסטוריה הרפואית של המשיב. בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על סירובו של בית המשפט לאפשר למערער לשאול שאלות הבהרה של המומחה, שהיו עשויות להוביל לקביעה מדויקת יותר. ערכאת הערעור מגיעה למסקנה כי אין לכנותה את פסק דינו של בית הדין האזורי ומקבלת את הערעור, ממנו משתמע כי מחלתו של המשיב לא נבעה אך ורק ממיקרו-טראומות בעבודה.