ת"א 25833-04-20

תקציר

השוכר בהסכם שכירות הוא החברה ולא יחיד, אלא אם כן נחתם הסכם שכירות חדש. הואיל וחברת השוכרים המקורית נותרה החוכרת החוקית, מתקבלת טענת התובעת כי הנתבעים מחויבים בהסכם השכירות. התובעת זכאית לפיצוי שהוסכם עליו בחוזה, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי הוא היה בלתי סביר. סכום זה ישולם על ידי הנתבעים 2 ו-3, ששימשו גם כערבים, ביחד ולחוד, ומוערך ב-494,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. זאת, משום שמומשה האופציה לשנה נוספת של חוזה השכירות וטענת הנתבעים כי התובעת פעלה בחוסר תום לב אינה מבוססת. בתוך כך, הצד השלישי, יונתן ארג'ואן, שרכש את החברה השוכרת, נדרש לפצות את הנתבע 2, בסכום זהה שישולם לתובע, בתנאי שהנתבע 2 יוכל להציג הוכחת תשלום, וכן שכר טרחה נוסף בסך 38,860 ₪ והוצאות משפט בסך 20,000 ₪, ללא תלות בתשלום כלשהו שישלם הנתבע 2. הסיבה לכך היא שארג'ואן לא כיבד את התחייבותו בהסכם מכירת המניות ולא הציג כל ראיה התומכת בטענותיו.