ע"א 7034/20

תקציר

פסק הדין דן בדחיית ערעור בשאלה האם יש לבטל העברות רכוש שביצע אדם פושט רגל כנגד הנאמן, כמפורט בסעיף 96 לפקודה. המערערים טענו כי העברות אלה, שאירעו לפני ובתוך עשר שנים מפשיטת הרגל, אינן עומדות בתנאים להכרזה כבטלות. בית המשפט סקר מסגרות משפטיות שונות ותיקים קודמים, תוך הדגשת הצורך להגן על הנושים מפני נכסי חייבים מופחתים עקב מענקים שניתנו ללא תמורה מספקת. נטל ההוכחה לפסול העברה מוטל תחילה על הנאמן, ועובר לנותן האישור להוכיח כי חלים חריגים. בית המשפט בחן שתי התחייבויות: הסכם הלוואה משנת 2009 וחובות בגין שירותים מקצועיים. היא הגיעה למסקנה כי ההתחייבות מ-2009 לא הפכה את ההלוואה להתחייבות מובטחת, וציינה כי אין בה הוראות מפורשות לביטחונות במסגרת הסכם ההלוואה. המשכון משנת 2009 וההמחאה משנת 2011 היו בטלים מאחר שלא עמדו בקריטריונים לחריגים לפי סעיף 96, בעיקר משום שהחייב כבר היה חדל פירעון באותה עת וההעברות לא נעשו בתום לב. למרות שהמערערים ידעו על קשייו הכלכליים של החייב ומתן שירותי ראיית חשבון, הם לא הצליחו להוכיח כי חדלות פירעון אינה משפיעה על תביעותיהם. משכך, אישר בית המשפט את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי נגד המערערים והורה להם לכסות את הוצאות הנאמן, תוך שהוא מסתיים בהסכמת המשנה לנשיא נ' הנדל והשופט י', ואישר את החלטתו של השופט ד' מינץ.