ע"א 211/89

תקציר

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי בתו של המערער ניתנת לאימוץ ללא הסכמת המערער, בהתבסס על סעיפים 13(1) ו-13(7) לחוק אימוץ ילדים. בית המשפט הכיר במורכבות היחסים המשפחתיים ובהכרה המשפטית בתא המשפחתי הטבעי. עם זאת, היא הדגישה כי החוק מאפשר התערבות של המדינה בנסיבות מסוימות כדי להכריז על קטין כבר-אימוץ ללא הסכמת הוריו. במקרה זה, חוסר יכולתה של האם לטפל בבתה בהווה ובעתיד הנראה לעין, בשל מעורבותה בסמים, פשיעה וזנות, היה סיבה מוצדקת. בית המשפט שקל גם את טובת הילד, והגיע למסקנה כי השארת הילד בהשגחת האם תהיה מזיקה. הראיות הצביעו על חוסר יכולתה של האם לעבור גמילה נפשית ופיזית מסמים ועל חוסר התאמתה הכללית כהורה. בנוסף, לא ניתן היה לברר באופן סביר את זהות האב. פסק הדין הדגיש את חשיבות טובת הילד ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, שהתיר לאמץ את הילד תוך ויתור על הוצאות משפט ושמירה על זהות המערער והילד.