תלה"מ 54338-05-21

תקציר

השופט במקרה זה נדרש להכריע האם לאשר את העתקת מקום מגוריהם של שני קטינים כפי שביקשה האם, או לשמור על ההסדר הקיים כרצונו של האב. השופטת פתחה וציינה כי לשני ההורים יש יכולות הוריות טובות, אך אם בית המגורים לא יועתק, ההסדר הקיים יישמר שכן הוא נמצא כאופציה הטובה ביותר עבור הקטינים. עם זאת, השופט הדגיש כי הדאגה העיקרית היא לשלומם של הקטינים בנסיבות הנוכחיות. לאחר בחינת כתבי הטענות, דו"חות העובדת הסוציאלית, חוות הדעת הפסיכולוגיות וסיכומי באי כוח הצדדים, החליטה השופטת כי יש לאשר את העתקת מקום מגוריהם של הקטינים. החלטה זו התבססה על העיקרון שטובת הקטינים גוברת על טובת הוריהם. השופט הכיר בקושי להחליט על המעבר, שכן מדובר בהחלטה פרוספקטיבית הנשענת על חיזוי העתיד הלא ידוע. עם זאת, הדגישה השופטת כי טובת הקטינים מחייבת קשר הדוק עם שני הוריהם וכי המציאות הקיימת לפיה הקטינים חיים בשלושה בתים שונים אינה סבירה ופוגעת בהם. בעוד האב הביע חשש מהפגיעה הפוטנציאלית ביחסיו עם הקטינים, השופט שקל סוגיה זו אך מצא כי היתרונות של המהלך עולים על החסרונות הפוטנציאליים. בנוסף, השופט שקל את המרחק בין המגורים המוצעים הנוכחיים לחדשים והגיע למסקנה כי במקרה זה מרחק של 112 ק"מ הוא סביר. כמו כן, הורתה השופטת לשנות את הסדרי הראייה כך שהאב יוכל עדיין ליהנות מזמן איכות עם הקטינים, לצמצם את מספר הנסיעות הנדרשות ולהתחלק בנטל בין ההורים. בית האם נקבע כמקום מגוריהם העיקרי של הקטינים, בכפוף להסדרי הראייה המפורטים עם האב. השופטת הדגישה גם את חשיבות רווחתם החברתית והחינוכית של הקטינים, וקבעה כי המהלך ייטיב עמם בהיבטים אלה. בהתחשב בכך שכל אחד מההורים פעל לטובת הקטינים, השופט לא הוציא הוצאות, וניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם. החלטה זו התקבלה בהתחשב במכלול הנסיבות ובמטרה למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבור הקטינים המעורבים.