ע"א 396/98

תקציר

פסק הדין הוא לטובת המערערת, המאפשר את הפקעת מקרקעי המשיב. השופט קבע כי החלטתו של בית משפט קמא בדבר חוסר המידתיות של אמצעי ההפקעה אינה יכולה לעמוד. פסק הדין ממשיך ומסביר כי בעוד שמטרת ההפקעה היא אכן צורך ציבורי, על רשות ההפקעה למצות את כל החלופות הפוגעות פחות בזכות הקניין. במקרה דנן, לא ניתן להפקיד בידי המשיב את מימוש הצורך הציבורי באמצעות ביצוע עצמי, שכן מדובר בפרויקט רחב היקף ומקרקעי המשיב מהווים חלק זעיר מכלל השטח. יתר על כן, אין הצדקה תכנונית לתחנת דלק במקרקעין של המשיב. השופט דחה גם את הטענה כי יש להעניק למשיב מגרש חלופי להקמת תחנת דלק, שכן הדבר יעדיף את המשיב באופן בלתי הוגן על פני בעלי קרקע אחרים. הכלל לפיצוי הוא תשלום כספי, והרשות אינה מחויבת לספק קרקע חלופית. שני המקרים בהם לא הופקעו מקרקעין של חברות אחרות נבדלים מעניינו של המשיב, ועל כן ההחלטה לפטור אותם מהפקעה אינה מחייבת את הרשות להציע למשיב חלקה חלופית. לבסוף, הגיע השופט למסקנה כי מאחר שאין חלופה ראויה הגורמת לפגיעה פחותה, ובהינתן זכויותיו של המשיב במקרקעין על פי התכנית החלה, עומדת ההפקעה במבחן המידתיות. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.