דב"ע נג/2-4

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב בעניין שיעור הפנסיה של עובדי התעשייה הצבאית (תעש) הפורשים מוקדם. בית הדין האזורי קבע כי עובדים אלה זכאים לפנסיה על בסיס "לוח הזמנים הפנסיוני" המצוין בהסכם קיבוצי, המחושב לפי סך שנות עבודתם בשירות המדינה ובתעש. תעש טענה כי יש לקבוע את הפנסיה על בסיס תקנות "המבטחים" וההסכם הקיבוצי, אשר יתחשבו בגורמים נוספים מלבד לוח הזמנים הפנסיוני. מנגד, טענו המשיבים, בהיותם נציגי עובדים, כי יש לפרש את ההסכם הקיבוצי כפשוטו, מבלי להזכיר את התקנות. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את ההסכמים הקיבוציים השונים, התקנות והרקע העובדתי שקדם להם, קיבל את טענת תעש כי יש לפרש את שיעור הפנסיה במכלול ההוראות הנורמטיביות. לפיכך התקבל הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה. החלטת הרוב של בית המשפט העליון הדגישה כי יש לקרוא את לוח הזמנים לפנסיה יחד עם הגדרות ותקנות אחרות, וכי פרשנותו בנפרד תוביל לתוצאות בלתי סבירות. החלטת רוב זו התבססה על העיקרון לפיו יש לפרש הסכמים קיבוציים כמכלול, ולקדם את תכליתם הכוללת. עם זאת, שופט אחד חלק על כך, וסבר כי החלטת בית הדין האזורי צריכה לעמוד בעינה. דעת מיעוט זו הדגישה את נוסחו המפורש של ההסכם הקיבוצי, שלא התייחס כלל לתקנות המבטחים לעניין פנסיה מוקדמת.