פש"ר 4815-06-12

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל, בנימוק של חוסר תום לב מצדו. הבעיה העיקרית היא חוסר תום הלב של החייב כלפי נושיו, הן בעת יצירת החובות והן במהלך הליכי פשיטת הרגל. נמצא כי החייב ניסה להסתיר מנושיו את הנכס המשמעותי ביותר שלו, בית מגורים מפואר, באמצעות העברת זכויותיו בנכס לאשתו. זאת, בתקופה שבה החייב כבר היה שקוע בחובות, ורגע לפני שהחברה שבבעלותו נכנסה להקפאת הליכים. בית המשפט גם מטיל ספק בתום ליבו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, ומוצא כי הוא לא שיתף פעולה באופן מלא עם כונס הנכסים, הגיש דוחות כנים על הכנסותיו והוצאותיו, ולא גילה את כל נכסיו, הכנסותיו, חובותיו והוצאותיו. תחת זאת, בית המשפט קובע כי החייב המשיך להתגורר עם אשתו, למרות טענותיו ההפוכות, וכי דיווחיו היו מטעים. התנהלותו של החייב, לרבות עיתויו בהגשת בקשה לפשיטת רגל, מרמזת על חוסר תום לב מתמשך, גם שנים רבות לאחר יצירת החובות. בית המשפט מדגיש כי אלמנט הזמן אינו מרפא את כל צורות חוסר תום הלב, ובמקרה זה, מעשיו של החייב נחשבים חמורים דיים כדי להצדיק את דחיית בקשתו, למרות גילו ומצבו הבריאותי. הוחלט לבטל את כל ההגבלות הנובעות מההליך, למעט איסור יציאה ל-90 יום, והוצאות ההליך ישולמו בהתאם לתקנות.