ת"א 37827-05-15

תקציר

פסק הדין דן בסיווג הקרקע ובזכויותיהם הנובעות מכך של התובעים, וקובע כי לסיווג הקרקע בחוק העות'מאני כ"מירי" או "מולך" אין כל השלכה על זכויות התובעים. היא גם דוחה את טענת הנתבעים כי פקעו זכויותיהם של התובעים בשל תקופת ההתיישנות, שכן הקרקע סווגה כ"מקרקעי ציבור" ויש לספור את תקופת ההתיישנות ממועד שחרורה להקדש בשנת 2002. כמו כן, היא דנה בטענת הנתבעים לרכישת הקרקע על בסיס השקעתם, כמפורט בסעיף 23א לחוק המקרקעין, ומוצאת כי לא עמדו בשלושת התנאים המצטברים לכך. התנאי הראשון, לפיו שווי השקעותיהם של הנתבעים עולה על שווי הקרקע, אינו מתקיים, שכן יש לערוך השוואה לכלל שטח הקרקע ולא רק לחלק בו הם תופסים. בנוסף, הנתבעים לא הוכיחו תום לב בעת ביסוס זיקתם למקרקעין. פסק הדין גם דוחה את טענת הנתבעים בדבר רשות בלתי חוזרת כהרחבה בלתי מורשית של כתבי הטענות שלהם וסותר את טענת הבעלות שלהם. כתוצאה מכך, השופט מורה על פינוי כל הנתבעים מהנכס וקובע מועד אחרון של שישה חודשים, במהלכם יכולים התובעים והנתבעים לנהל משא ומתן על פיצוי המבנה. הנתבעים מואשמים בהוצאות משפט משותפות בסך 50,000 ₪.