ע"פ 6209/13

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שלושה מערערים, ש.ל., ש.ט. וג.ח., שנידונו למאסר בגין שורה של עבירות שבוצעו בדצמבר 2009. הטענה העיקרית בערעור היא כי בית משפט קמא לא שקל די הצורך את גילם הצעיר של המערערים בעת ביצוע העבירות, שכן ש.ל. וש.ט. היו קטינים, והיה עליו לתת עדיפות לשיקום על פני ענישה. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו ומדגיש כי עבירות חמורות, ובפרט עבירות מין, דורשות מסר מרתיע חזק, ללא קשר לגילו של העבריין. חומרת מעשיהם של המערערים גוברת על שיקול נעוריהם, ועונש מאסר מוצדק. הכרעת הדין מתייחסת גם לטענת המערערים בדבר עיכוב הגשת כתב אישום, ולא מצאה כל פגם בגזר דינו של בית משפט קמא. ערכאת הערעור דוחה אפוא את ערעורם של ש.ל. וש.ט. אך מקבלת חלקית את ערעורו של י.ח., ומפחיתה את עונשו בשלושה חודשים בשל התקדמותו הטיפולית ועברו הנקי מאז ביצוע העבירות. המשנה לנשיא, השופט א' ארבל והשופט א' שוהם מסכימים עם פסק הדין.