עב"ל 276/09

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, תוך הכרה בלקות השמיעה של המערערת כמחלת מקצוע עקב חשיפה לרעש תעסוקתי, כמפורט בתקנות הביטוח הלאומי. המערער הועסק בסביבות עם רעש מזיק מאז שנת 1978, ומצבו עמד בקריטריונים של מחלת מקצוע על פי התקנות, המניחות תנאים כאלה כאשר מחלות מתאמות מתעוררות בתוך שנה לאחר החשיפה. בתחילה סבר ד"ר ברקו, מומחה רפואי, כי קיים קשר סיבתי חלקי בין ליקוי השמיעה של המערער לבין רעש בעבודה, בהתחשב במצב כמחלת מקצוע. עם זאת, בשל היעדר ניטור שמיעתי, הוא לא יכול היה לקבוע את הגורם העיקרי בין רעש לבין גורמי תחלואה אחרים. למרות זאת, בית המשפט המחוזי העדיף את עמדתו המנוגדת של ד"ר ביזר ודחה את התביעה. בית המשפט מצא גישה זו פגומה, בהדגישו כי חזקת מחלת העבודה לא הופרכה באופן אפקטיבי על ידי המוסד, והטיל את נטל ההוכחה שלא כדין על המערער. יתר על כן, אם קיימות חוות דעת מרובות של מומחים, על בתי המשפט להעדיף את הפרשנות המיטיבה עם המבוטח. כך, ליקוי השמיעה של המערער הוכר כפגיעה בעבודה, ואיפשר תביעות לעניין דרגת נכות. בית המשפט הורה למוסד לכסות הוצאות משפט, תוך הדגשת חובתו של הספק לפעול לטובה בתיקי ביטוח סוציאלי.