סע"ש 34752-11-14

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת קרוב לחמש שנים, תבע את הנתבע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר מינימום, החזר ניכויים שלא כדין מהשכר, פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, תשלום שכר עבור חודש פיטוריו, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. התובע טען כי פוטר ללא הודעה מוקדמת ובחוסר תום לב, וכי הנתבעת לא שילמה לו את מלוא השכר לו הוא זכאי, לרבות גמול שעות נוספות, וניכתה משכרו סכומים שונים שלא כדין. בית הדין קבע כי התובע פוטר, לא התפטר, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 18,962 ₪, הודעה מוקדמת בסך 4,100 ₪ ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 12,300 ₪, שכן הנתבעת שללה מהתובע את זכות השימוע. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובעת לגמול שעות נוספות, שכן מהראיות עולה כי רישומי שעות העבודה של התובעת לא היו אותנטיים ולא היו מזמן אמת, ושעות העבודה בפועל היו קטנות בהרבה מאלה שנטענו. עוד קבעה השופטת כי הנתבע ניכה שלא כדין משכרו של התובע סכומים ללא הסכמתו המפורשת, ולכן הורה לנתבעת לשלם לתובע 5,076 ₪ בגין ניכויים אלה, בצירוף ריבית. כמו כן, מאחר שתלושי השכר של התובעת לא כללו את הפירוט הנדרש של שעות נוספות, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר. עוד קבעה השופטת כי על הנתבע לשלם לתובע את שכרו עבור חודש פיטוריו, יתרת דמי ההבראה ופדיון חופשתו השנתית, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, אך ללא הפרשי ריבית והצמדה, שכן הנתבע שילם אותם במועד. לבסוף, דחתה השופטת את תביעת התובע להפרשי שכר מינימום, שכן הראיות הראו כי שכרו של התובע תואם את שכר המינימום, ודחתה את תביעת התובע לגמול שעות נוספות במהלך נסיעותיו והפסקותיו, שכן אלה לא נחשבו לשעות עבודה. לפיכך, תביעת התובע התקבלה באופן חלקי, והנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנ"ל בתוך 30 יום.