ע"פ 347/07

תקציר

עניינו של הערעור בשאלה האם הוכיחה התביעה די הצורך כי העבירה הנטענת המיוחסת למערער בוצעה בתוך תקופה שאינה מושפעת מתקופת ההתיישנות. נטען כי האירוע המדובר התרחש "ב-21 באוגוסט 1993 או בסמוך לו", וכתב האישום הוגש ב-9 באוגוסט 2004, למעלה מעשר שנים לאחר מכן, מה שמעלה חשש להתיישנות. המערער טען כי העבירה התיישנה, אך התביעה טענה כי ההתיישנות נקטעה עם תחילת החקירה ביום 29.3.03. בית משפט קמא היה חצוי: השופט סלוצקי סבר כי מועד העבירה הוכח כ-21 באוגוסט 1993; סגן הנשיא אבידה פקפק בכך, אך טען כי המעשים נמשכו עד ליום הולדתה התשיעי של המתלוננת ביום 16.9.93, בתוך תקופת ההתיישנות; סגן הנשיא אזולאי התנגד לכך, ולא מצא ראיות מספיקות להוכחת ביצוע העבירה ב-29 במארס 1993. הועלו ספקות לגבי דברי המתלוננת, ובפרט אמירה שלישית שנגבתה לאחר דיונים עם החוקרים בסוגיית ההתיישנות. בעוד השופט אבידה פירש את "גיל 9" כנמשך ליום הולדת תשיעי, הדבר היה שנוי במחלוקת בשל חוסר עקביות בזיכרונה של המתלוננת. למרות התיקון המרחיב את ההתיישנות על עבירות מין מסוימות, הוא לא חל רטרואקטיבית על מקרה זה. השופט לוי ביקש להקל בהערכת הראיות, תוך ציון גילה הצעיר של המתלוננת במהלך ביצוע העבירות, תוך ציון שתיקתו של המערער שסיבכה עוד יותר את התיק. בסופו של דבר, החלטתו של השופט ג'ובראן לדחות את הערעור התקבלה ברוב קולות, אם כי פסק הדין הכיר באי הנוחות שבזיכוי בשל אילוצים סטטוטוריים ולא בשל חפות.