ת"א 181858/02

תקציר

מדובר בתביעה כספית לפיצויים שהגישה תובעת שנגרמה לה נזקי גוף באירוע שהתרחש בעת שערכה קניות בחנות הנתבעת. התובע החליק על חומר ניקוי שדלף מקופסה הסמוכה לקופות. עיקר המחלוקת נסובה סביב רשלנות הצדדים המעורבים. התובעת רואה בנתבעת אחראית לאי הבטחת בטיחות החנות, ואילו הנתבעת מעבירה את האשמה לחברת הניקיון או לתובעת עצמה. קיימת גם מחלוקת לגבי היקף הנזק שנגרם לתובע. בית המשפט מכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית מצד בעל החנות כלפי הלקוחות. עם זאת, היא מדגישה כי הדבר אינו מתורגם אוטומטית לחובת זהירות קונקרטית בכל מקרה. סיווג האירוע כאחראי תלוי במיקום ובאופי המכשול שגרם לנפילה. במקרה זה, בית המשפט מוצא את הנתבע אחראי לאירוע, ומייחס פגם כלשהו גם לתובע. פציעותיה של התובעת כוללות שבר בידה הימנית וכאבי גב. הדעות הרפואיות חלוקות לגבי מידת הנכות שלה, כאשר המומחה שמונה על ידי בית המשפט קובע כי 10% נכות בשל השבר ביד. בית המשפט מקבל חוות דעת זו ומכיר אף הוא במצבו הרפואי הקודם של התובע. בקביעת הנזק מבחין בית המשפט בין "נכות תפקודית", המבטאת את מידת הפגיעה בכושר התפקודי, לבין "פגיעה בכושר ההשתכרות". בהתחשב בבעיותיה הבריאותיות הקודמות של התובעת ובתרומתה הקטנה יחסית של התאונה לנכותה הכללית, בית המשפט אינו מוצא פגיעה משמעותית בכושר ההשתכרות. במקום זאת, בית המשפט פוסק לה פיצוי כולל של 30,000 ₪ עבור כאב וסבל, ו-8,000 ₪ עבור סיוע והוצאות, בעבר ובעתיד. מדובר בסך כולל של 51,000 ₪ לאחר ניכוי אשמת התובע. בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע סכום זה, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו. בנוסף, פסק הדין המותנה נגד הצד השלישי – חברת הניקיון – מקבל תוקף, ומחייב אותם לשפות את הנתבעת ולכסות הוצאות נוספות. פסק הדין יבוצע בתוך 30 יום, אחרת יהיו בו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה.