בג"צ 5711/91

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ לחייב את יו"ר הכנסת, ח"כ דב שילנסקי, להעלות לסדר יומה של הכנסת את הצעת חוק יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 4) לסדר יומה של הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. לאחר חודשים של שיהוי הוגשה עתירה נגד יו"ר הכנסת, והוצא צו על תנאי המחייב אותו להגיב. טרם הדיון בעתירה הגיעו הצדדים להסכמה כי הצעת החוק תובא לדיון ולהצבעה במועד מוגדר. ההסכם אושר על ידי בית המשפט והפך לפסק דין. עם זאת, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ אוריאל לין, יזם את החזרת הצעת החוק לוועדה, ומנע את הדיון במליאה כפי שסוכם. השאלה המשפטית העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה כוחו המחייב של פסק הדין הקודם והשלכותיו על תוקפה של החלטת הוועדה. בית המשפט קבע כי פסק הדין, שהתבסס על הסכמת הצדדים, ממזג מאפיינים של הסכם ופסק דין, וסמכותו המחייבת חלה הן על יו"ר הכנסת והן על יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ לין. פסק הדין חייב את שני המשיבים להביא את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית במועד הנקוב ואסר על כל פעולה שתמנע דיון זה. בית המשפט הדגיש כי ח"כ לין, כמשיב פורמלי בעתירה הראשונית, היה מודע לחובתו וכי הגדרתו ככזה מטילה עליו חובה, ממנה לא יכול היה להימנע בטענת בורות. עוד קבע בית המשפט כי יש לכבד את פסקי הדין בלשונם וברוחם, תוך הדגשת הצורך להסדיר את חיי החברה על פי נורמות המבטיחות את שלטון החוק. לפיכך, הניסיון להחזיר את הצעת החוק לוועדה נוגד את פסק הדין הקודם והיה בלתי חוקי. בעקבות זאת החליט בית המשפט להוציא צו החלטי, המכריז על החזרת הצעת החוק לוועדה כפסולה ומחזיר את המצב על כנו כדי לאפשר את הדיון בהצעת החוק במליאה.