ת"א 73637-11-20

תקציר

התובע, המקורב לנתבעים, רכש מהם דירה. התובע תבע את הנתבעים להירשם כבעלי הדירה לאחר שהתעורר סכסוך על אי תשלום עבור הדירה. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה לאחר שיהוי בלתי סביר של ארבע שנים וכי התובע לא שילם את מלוא הסכום עבור הדירה כפי שנקבע בהסכם המכר. בית המשפט מצא כי התביעה הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות וכי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם לשיהוי, ואף לא הביאו כל ראיה לכך שהתובע חתם כערב לחובות מעסיקו של התובע. השופטת סמכה על גרסת התובע לאירועים וקבעה כי התובע אכן שילם חלק גדול ממחיר הדירה – 357,129 ₪ מתוך סך של 410,000 ₪ - וכי את יתרת הסכום, 52,871 ₪, יש לשלם לנתבעים בהפרשי הצמדה וריבית ממועד הסכם המכר. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעים לסלק את המשכנתא על הדירה ולספק לתובע הוכחות לכך. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, אותם חויבו הנתבעים לשלם בתוך 30 יום. השופט הורה כי יתרת התמורה תופקד בחשבון נאמנות משותף ותטופל על ידי עורכי הדין של שני הצדדים כדי למנוע מחלוקות נוספות. פסק הדין העדיף את טענות התובע ואת זכותו בדירה, בתנאי שיתרת הסכום תשולם בהתאם לפסיקת השופט.