דב"ע לד/9 - 3

תקציר

המקרה סובב סביב מורה שלימד במכון להכשרה ימית המסונף למדינה בין השנים 1964 ל-1971. המורה ערערו על החלטת בית הדין האזורי שדחה את תביעת ההעסקה שלהם נגד המדינה, שטענה כי המורה היה קבלן. המורה טענה כי היא עובדת המדינה ודרשה חופשה שנתית בתשלום. היעדרו של כתב מינוי, דרישה לעובדי מדינה, לא היה שנוי במחלוקת. עם זאת, בית הדין קבע כי היעדר מכתב אינו שולל יחסי עובד-מעביד. הנושא המרכזי היה רמת השילוב הארגוני של המורה בתוך המכון. בית המשפט בחן את אופי היחסים, בהתחשב בגורמים כגון שעות עבודה, מבנה ארגוני ושכר. נמצא כי השתלבותו של המורה בפעילות המכון אינה נבדלת מזו של מורים אחרים וכי עבודתם, אף שהיא במשרה חלקית, אינה פוגעת בקשר הארגוני ביניהם. יתר על כן, בית המשפט דחה את הרעיון ששכרו הגבוה יחסית של המורה או החופש לעבוד במקום אחר מצמצמים את השתלבותם. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת המורה, הכיר בו כעובד המכון ופסק לו את דמי החופשה השנתית הנדרשים, ריבית והוצאות משפט.