ת"א 59062-04-24

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת הנאשם כי סמכות השיפוט המקומית בתיק נתונה לבית משפט השלום בירושלים לפי תקנה 3 לתקנות סדר הדין הישנות. התקנה קובעת כי תביעה שאינה כולה במקרקעין תוגש בתחום השיפוט של אחד מהמקומות הבאים: מקום מגוריו או עסקו של הנתבע, מקום כריתת החוזה, מקום מילוי ההתחייבות המיועדת, מקום מסירת הנכס או מקום המעשה או המחדל שבגינם תובעים התובעים. בעוד התובעים טענו כי מקום המימוש המיועד, במקרה זה, יהיה מקום מגוריהם כנושים, קבע השופט כי המחאת זכות אינה שקולה ל"התחייבות" כמשמעותה בתקנה. השופטת הפנתה למספר פסקי דין קודמים לתמיכה בטענה כי פרשת פולג, הקובעת כי על החייב לשלם לנושה במקום מגוריו של הנושה, חלה רק על תביעות המבוססות על יחסים בהסכמה ולא על המחאות זכות, שאינן מבוססות על הסכמת החייב. עוד טענה השופטת כי במציאות של תשלומים אלקטרוניים כיום, פרשנות מקום חדלות הפירעון כמקום עסקו של הנושה היא מיושנת ובלתי ריאלית. לפיכך, על הרשות המקומית לשרת את נוחיותו של הנאשם, המתגורר בירושלים. השופטת גם בחרה שלא לחייב את התובעים בהוצאות הבקשה, שכן תגובתם לטענה המקדמית בכתב ההגנה הייתה מספקת. התיק יועבר כעת להכרעת נשיא בית משפט השלום במחוז ירושלים.