עת"מ 1369/01

תקציר

העתירה מערערת על סמכותה של רשות התכנון להורות על הפסקת שירותי חשמל, מים וטלפון ליחידת דיור לפי סעיף 157א(ו) לחוק התכנון והבניה. העותרת טוענת כי סמכות זו מוגבלת לתקופת הבנייה ואינה משתרעת על מבנים שהושלמו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי לשונו הפשוטה של החוק אינה תומכת בהבחנה זו וכי הסמכות משתרעת הן על תקופת הבנייה והן על התקופה שלאחריה. העותר מעלה מספר טענות נוספות, ובהן תחולת חוק אספקת החשמל ואי קיום הליכי הניתוק הנדרשים. אולם בית המשפט דוחה טענות אלה ומדגיש כי פעולותיה של רשות התכנון היו מוצדקות מבחינה משפטית ומהותית. בית המשפט מכיר באופי הדרסטי של ניתוק שירותים חיוניים, אך מדגיש כי מדובר באמצעי סביר במקרים של בנייה בלתי מורשית המהווה סיכון בטיחותי. בעוד שהמפגעים הבטיחותיים הספציפיים במקרה זה אינם ברורים לחלוטין, הימנעותה של העותרת מלהביא ראיות להקלת חששות אלה משמעה כי החלטת מינהל התכנון חייבת לעמוד בעינה. זאת ועוד, מעשיו של העותר, כגון שימוש בכבל חשמל בלתי חוקי ומסוכן, מעוררים חשש בטיחותי מספיק כדי להצדיק את הסנקציה הקיצונית. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיבים.