תע"א 319/07

תקציר

מר שמעון גרימברג עבד בעיריית קריית ביאליק כמהנדס במשך 25 שנה. העסקתו הייתה כפופה לשלושה הסכמים שונים בתקופות שונות. הראשון היה דירוג המהנדסים שזיכה אותו בפנסיה תקציבית. השני היה הסכם לדוגמה שהעניק לו תנאים מיטיבים אך בוטל מאוחר יותר. ההסכם השלישי, המכונה הסכם המנהלים, הסדיר את תנאי שכרו ונחתם בשנת 1994. על פי הסכם זה, זכויותיו של גרימברג עם פרישתו היו אמורות להיקבע. גרימברג פרש לגמלאות בשנת 2006 והחל לעבוד בחברה הכלכלית לקריית מוצקין. הוא תבע את העירייה בטענה לפרישה כפויה, ודרש הטבות פנסיה מוגדלות, מענק פרישה, הודעה מוקדמת, פדיון ימי מחלה שלא נוצלו, ימי חופשה וימי הדרכה. בית הדין מצא כי גרימברג יזם את הליך הפרישה ולכן סיום העסקתו לא נכפה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי תנאי פרישתו, לרבות מועד פרישתו, מוסכמים על שני הצדדים. לפיכך, בית המשפט דחה את תביעותיו להודעה מוקדמת וקבע כי גרימברג אינו זכאי על פי חוק לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו. עוד קבע בית המשפט כי זכויותיה של גרימברג לפנסיה ולמענק פרישה חושבו כראוי על פי הסכם המנהלים. בית הדין הסביר כי הסכם המודל, שהיה חל על גרימברג בתקופה השנייה להעסקתו, בוטל ולכן לא יכול היה לשמש בסיס לקביעת זכויותיו. בית המשפט הורה לעירייה לשלם לגרימברג את מענק הפרישה שהוסכם עליו במהלך המשא ומתן. בנוסף, קבע בית המשפט כי גרימברג אינו זכאי לפדיון ימי חופשה שנמחקו, שכן הראיות הראו כי בחר שלא להשתמש בהם. באשר לתביעה לימי הדרכה, קבע בית המשפט כי טענה זו חסומה בזמן, וממילא לא ניתן לממש זכות נלווית לימי הדרכה אלא אם צוין במפורש בהסכם. בעקבות זאת דחה בית המשפט את כל טענותיו של גרימברג והורה לו לשלם הוצאות משפט לעירייה.