סע"ש 40903-07-20

תקציר

פסק הדין דן בתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על מעמדה התעסוקתי של התובעת אצל הנתבעת. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע מילא תפקיד ניהולי בכיר ומשרת אמון אצל הנתבע, דבר הפוטר אותו מהוראות החוק. אשר על כן, תביעת התובעת לשעות נוספות נדחית. בית הדין קובע את שכרו הקובע של התובע, לרבות תשלום חודשי של 1,500 ₪ מחוץ לתלוש השכר שלו, וקובע אותו על 23,914 ₪. שכר זה משמש לאחר מכן לחישוב זכויותיו של התובע לעניין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. לתובע נפסקו 129,282 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים, 34,847 ₪ בגין הפרשי פדיון חופשה ו-1,355 ₪ בגין ימי הבראה שלא שולמו. באשר לתביעות התובעת בגין הפרשים בהפקדות לפנסיה ולקרנות השתלמות, הוצאות נסיעה, פיטורים שלא כדין, הפרת חוק הודעה מוקדמת לעובד ופיצוי בגין תלושי שכר פסולים, בית הדין מצדד בנתבעת ודוחה טענות אלה. גם התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, בטענה כי התובעת גנבה סודות מסחריים והפרה את דיני התחרות, נדחית, שכן בית המשפט אינו מוצא ראיות לקיומה של סודות מסחריים או תחרות שלא כדין. עם זאת, בית המשפט קובע כי על התובע לפצות את הנתבע בסך של 12,870 ₪ בגין הוצאות נסיעה ששולמו בטעות בתקופה בה היה בבעלותו רכב פרטי. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות, והנתבע נדרש לשלם לתובע את הסכומים הנקובים תוך 30 יום.