עת"מ 30894-08-22

תקציר

העתירה קוראת תיגר על החלטת הממשלה להעניק מספר מוגבל של היתרים הומניטריים למבקשי מקלט מדארפור. בית המשפט קבע כי הממשלה אכן התכוונה להגביל את מספר ההיתרים וכי הקריטריונים לזכאות נועדו לעמוד במכסה שנקבעה מראש. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על האופן השרירותי והמפלה שבו יושמו הקריטריונים, המוביל להבחנה בלתי מוצדקת בין מבקשי מקלט. הנושא המרכזי היה עיתוי זיהוי מוצאם של מבקשי המקלט, כאשר חלקם זוהו בעת קבלת ההחלטה וחלקם רק בדיעבד. בית המשפט קבע כי הבדל זה בעיתוי אינו מהותי דיו כדי להצדיק יחס שונה, מה גם שהעיכוב בזיהוי נבע מרשלנות המשיב. זאת ועוד, שיקול הדעת הרחב שהוקנה למשיב בענייני אשרות ורישיונות ישיבה לא השתרע על החלטות מפלות. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להתייחס למבקשי מקלט מדארפור שזוהו בדיעבד באופן שווה לאלה שזוהו בעת מתן ההחלטה. משכך, העתירה התקבלה, והמשיב חויב להבטיח יחס שווה בכל הנוגע לחידוש היתרים, פקיעת תוקפם והשבת כספי הפיקדון. המשיב נדרש גם לכסות את הוצאות העותרים. פסק דין זה נועד למנוע אפליה ולהבטיח יחס שוויוני למבקשי המקלט מדארפור, תוך חיזוק עקרון השוויון במערכת המשפט הישראלית.