ת"א 61808-11-15

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה כספית בסך 200,000 ₪ שהגישו שלושה תובעים נגד הנתבעת בגין אפליה על רקע מוצאם העדתי, במתן שירותים. האירוע החל כאשר התובע מס' 2 התקשר לנתבע, שארגן אירוע, כדי להזמין חדר במלון לו ולארבעה חברים. הנתבעת סירבה, בנימוק שאין חדרים פנויים לגברים, והעירה לתובעים מספר הערות פוגעניות בנוגע למוצאם העדתי, בהתבסס על המוזיקה שהתנגנה ברקע במהלך שיחת הטלפון. התובעים טענו כי סירוב זה מהווה אפליה, ועוד טענו כי הפרסומות באירוע הציעו מחירים שונים לגברים ולנשים, אם כי טענה זו לא הוכחה. בית המשפט קיבל את טענת ההפליה על רקע מוצא והורה לנתבעת לשלם לכל תובע פיצויים בסך 13,000 ₪, בסך כולל של 39,000 ₪, ללא הוכחת נזק, כפי שמתיר חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים וכניסה לבילוי ולמקומות ציבוריים. בנוסף, הגיש הנתבע תביעה שכנגד כנגד התובעים בגין לשון הרע בסך 400,000 ₪, בטענה כי ביצעו עיקול שלא כדין על חשבונו, תוך גרימת השפלה ופגיעה בשמו הטוב. התביעה שכנגד נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי העיקול הוטל כדין בעקבות פסק דין נגד הנתבע, למרות שפסק הדין בוטל מאוחר יותר. בית המשפט קבע כי התנהלות התובעים בהטלת העיקול אינה מהווה לשון הרע, מה גם שהנתבע לא הביא ראיות לפגיעה בשמו הטוב. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובעים אינם אחראים לכל מחדל נטען בכך שהגישו לנתבע מסמכי בית משפט, שכן הנתבע עדכן במכוון את כתובתו במשרד הפנים לכתובת שגויה, דבר המקשה על איתורו. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה שכנגד והורה לנתבע/התובע שכנגד לשאת בהוצאות התובעים/הנתבעים שכנגד ובשכ"ט עו"ד בסך 33,000 ₪, בנוסף לפיצוי שנפסק בסך 39,000 ₪. לנתבע ניתנו 30 יום לשלם סכומים אלה, עם אפשרות להשתמש בפיקדון בית המשפט כדי למלא דרישה זו באופן חלקי.