ת"צ 22168-03-20

תקציר

השופט פוסק לטובת הנתבעת, מטרופוליס, ומאשר את משיכת בקשת התובע לתביעה ייצוגית. התובע לא הצליח לבסס את הצורך בשימוע, והגיש בקשה חלשה שנראתה כאילו "נשלחה לכתובת הלא נכונה". הבקשה נעדרה כל שחר, והתובע לא חקר את המקרה במידה מספקת, ולא שקל בין היתר את עמדת משרד התחבורה. השופט מדגיש את חשיבות החריצות ומתן המידע המדויק, במיוחד במקרים בהם מדובר בסכומי כסף משמעותיים. השופט מפנה לפרשת מרקיט, הקובעת כי מנגנון ההסתלקות נועד לדחות תביעות בעלות אחוזי הצלחה נמוכים. על בתי המשפט לשקול היטב בקשות למשיכות שאושרו, בשים לב לסיכונים הפוטנציאליים של הסדרים כאלה. במקרה זה, חוסר שקידתו של התובע, ההשפעה המינימלית של ההליך וכשלים פרוצדורליים מהווים משקל כנגד אישור כל שכר, שכר טרחה או הוצאה עבור התובע. נקודת המוצא לדיון בפסיקת הוצאות היא האינטרס הכלכלי המניע תביעות ייצוגיות. פסיקת הוצאות לתובע המסתלק היא נדירה ושמורה למקרים חריגים של חוסר תום לב. השופטת מכירה בכך שעל התובעים לנהוג בתום לב, אך לא נמצאה כל אינדיקציה לזדון בהתנהלות התובעת, למרות פגמים פרוצדורליים. ההחלטה שלא לפסוק הוצאות לתובע עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת, המחייבת זהירות ומתינות במקרים מסוג זה. השופט מציין כי ייתכן שיהיה צורך לבחון מחדש את התמריצים הנוכחיים לתובעים, אך משאיר את הדיון למועד אחר. הפסיקה כיום היא שבקשת התובע להסתלקות מאושרת, והתובע אינו זכאי לכל גמול, שכר טרחה או הוצאות.