ע"פ 5553-01-13

תקציר

הערעור בתיק זה מבקש לבטל את זיכוי המשיבים מחמת ספק סביר של בית משפט קמא. שופטי הערעור קובעים תחילה את תפקידה של ערכאת ערעור בהליך הפלילי, שהוא להעריך את תקינות המשפט ולא את צדקת ההרשעה. עליהם לבחון את תוקפו של פסק הדין על יסוד הראיות והנימוקים, מבלי לפגוע בממצאי המהימנות, שהוא תפקידו של בית משפט קמא, למעט במקרים חריגים שבהם קביעותיו של בית משפט קמא היו בלתי סבירות. מסקנת השופטים היא כי מדובר במקרה כה חריג בשל אופיו הפגום של פסק דינו של בית משפט קמא, אשר נעדר הנמקה וקביעות מהימנות מפורטות, והחזרת התיק לבית המשפט קמא אינה מעשית מאחר שההרכב שכתב את פסק הדין פרש לגמלאות. זאת ועוד, התמשכות ההליך, שהחל בשנת 1998 והביא לזיכוי בשנת 2011, והעוול שנגרם למשיבים עקב ניהול ההליך הפלילי, הופכים זאת לנסיבות חריגות. הערעור נדחה משום שהחזרת התיק למשפט חוזר תפגע בזכויותיהם הפרוצדורליות והמהותיות של המשיבים, ועל כן עומד פסק דינו של בית משפט קמא.