ת"א 26853-07-14

תקציר

המחלוקת בין מושב עזריקם לרשות מקרקעי ישראל נסובה סביב הזכאות לשיווק מגרשי מגורים במושב. מושב עזריקם טוען כי הוא רשאי לשווק 135 מגרשים בפטור ממכרז, ואילו רשות מקרקעי ישראל טוענת כי ניתן לשווק רק 117 מגרשים ללא מכרז, כפי שנקבע בהחלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל. בית המשפט בחן האם רשות מקרקעי ישראל הציגה מצג בפני מושב עזריקם, בו התחייבה לשווק מגרשים מעבר לסף המכרז שנקבע בהחלטה 737. בית המשפט בחן גם את טענת התובעים בדבר הסתמכות על הבטחה מנהלית, ובחן האם החלטות הרשות ופעולותיה לאורך השנים יצרו ציפייה סבירה שהמושב ישווק את כל 135 המגרשים ללא מכרז. בבחינת הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים, מצא בית המשפט כי התנהלות רשות מקרקעי ישראל אינה עולה כדי מצג או הבטחה לאפשר שיווק מגרשים מעבר לסף המכרז. בית המשפט ציין כי פעולות הרשות עולות בקנה אחד עם החלטות מועצת מקרקעי ישראל וכי התובעים היו מודעים למגבלות שהוטלו בהחלטות אלה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אינטרס ההסתמכות של התובעים אינו מספיק כדי לגבור על החלטות מועצת מקרקעי ישראל, שביקשה לשמור על איזון בין התרת בנייה למגורים ביישובים חקלאיים לבין שמירה על אופיים החקלאי. בית המשפט הדגיש כי יש ליישם באופן הוגן את הנסיבות המשתנות ואת עדכוני המדיניות של המועצה, ולקבוע הוראות מעבר שיגנו על אינטרס ההסתמכות של מפלגות כמו מושב עזריקם. בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה כי רשות מקרקעי ישראל אינה מחויבת לפעול בניגוד להחלטות המועצה ודחה את התביעה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, תוך הכרה בתום ליבם של התובעים אך הדגשה כי זעמם אינו מצדיק כיפוף הוראות החוק.